לילדים יש עולם פנימי מורכב מאוד, המושפע ממספר רב של גורמים, חלקם מולדים וחלקם נרכשים. למשל הטמפרמנט שלהם, דפוסי היחסים וההתנסויות שלהם מהרגע שהגיעו לעולם ואפילו לפני כן- עוד כשהיו ברחם אמם.
עולמם הפנימי של ילדים עמוס במחשבות, רגשות, ודמיון.
בניגוד למבוגרים, מסיבות של בשלות קוגניטיבית ושפתית, הם נוטים לתקשר את עולמם הפנימי באופנים שאינם מילוליים. לכן, פעמים רבות כאשר ילד מצוי במצוקה או קושי, הדבר יתבטא בהתנהגותו. למשל: התפרצויות זעם, אלימות, נדודי שינה, התנגדויות, הרטבה והצטאות, דימוי עצמי שלילי, קשיים חברתיים ועוד...
דרך ביטוי נוספת, נפוצה ביותר של ילדים היא- משחק. משחק יכול להיות סוציו-דרמטי (משחקי "כאילו" – משפחה, בישול ועוד...), תחרותי (משחקי כדור, קלפים או משחקי קופסא), או יכול להתבטא ביצירה (ציור, פיסול). באמצעות משחק, ילדים מצליחים לעבד חוויות רגשיות ומצבים במציאות, לווסת את רגשותיהם, לחקות מצבים או אנשים משמעותיים להם ולהביע דאגות, חרדות, דחפים של תוקפנות ופנטזיות ראשוניות. (בסוגריים אגיד- שכהורים לילדים צעירים חשוב מאוד לעודד ולפתח יכולות של משחק, וגם- להשתתף בו יחד עם ילדיכם).
כמטפלת שמשחקת עם ילד בחדר, אני קשובה לכל אותם תכנים שעולים במהלך המשחק, אני חושבת אותם ומייצרת בעיניי רוחי "תמונה" של עולמו הפנימי. תמונה זו מורכבת מהבנת הדינמיקה הייחודית של המבנים הנפשיים הפועלים אצלו. מה הוא מרגיש? מה מעורר בו חרדה? מהם דפוסי הקשר בתוך מערכת יחסים? כיצד הוא תופס ומפרש את המציאות? מהן יכולת הוויסות העצמי שלו בעת תסכול? כיצד הוא מתמודד עם כישלון או מגיב לניצחון? מהם רגשותיו ותגובותיו בסיטואציה תחרותית המזמנת איום על דימויו העצמי?, ועוד.
החשיבה וההמשגה של עולמו הפנימי מאפשרים לי לקבוע מטרות טיפוליות ואת אופני ההתערבות. ההתערבויות הטיפוליות במהלך המשחק המשותף מאפשרות עיבוד של תכנים אלו באופן מותאם לשלב ההתפתחותי של הילד.
בהדרכות ההורים אני חושבת יחד עם ההורים את ילדם, ומסייעת להם להבין טוב יותר את עולמו הפנימי ואת המניעים והסיבות הרגשיות להתנהגותו. מתוך ההבנות הללו, עולים דרכי התמודדות בבית ובמערכת החינוך.
לסיכום- למשחק ספונטני יש חשיבות רגשית והתפתחותית, כך שבמידה רבה הוא סממן להתפתחות תקינה. כשהוא מתקיים בתוך חדר הטיפולים הוא מהווה גם ככלי טיפולי להבנה ולריפוי, דרכו מתאפשרת תקשורת ומתאפשרים עיבוד וויסות של דחפים וחרדות. בעת שתכנים אלו מעובדים ומווסתים, מתומללים ומתווכים באופן התואם את גילו ההתפתחותי, הילד יחדל מ"להתנהג" אותם, ונצפה לראות שיפור בקשייו הרגשיים והתפקודיים.
"במשחק, ובמשחק בלבד, הילד או המבוגר מסוגלים להיות יצירתיים ולהשתמש באישיות כולה, ורק בהיותו יצירתי מגלה היחיד את העצמי" ("משחק ומציאות" - ויניקוט, 1995).
Comentarios